ת"א 15278-12-18

תקציר

השופטת בחנה בקפידה את הטענות והראיות שהוצגו על ידי הצדדים והגיעה להכרעה בנוגע לתביעה לדמי שימוש הקשורים לחלקת אדמה. השופט הגיע למסקנה כי התובע, הבעלים החוקי של הקרקע, זכאי לדמי שימוש מהנתבעים, אשר תופסים ומשתמשים בקרקע ללא אישור חוזי. התביעה מתקבלת לטובת התובע בגין רכיב דמי השימוש. נקבע כי הנתבעים נהנים ומשתמשים במקרקעין כמשפחה אחת מזה מספר שנים, אף על פי טענותיהם. הם לא הביאו כל ראיה לגבי היקף השימוש בהם או תצהירים כלשהם של עדות ראשונית לתמיכה בהגנתם. בתוך כך, הצליחה התובעת להצדיק את תביעתה לדמי שימוש על סמך דו"ח שמאות, המפרט את שכר הטרחה השנתי בשבע השנים שקדמו לתביעה. השופט מקבל את תביעת התובע לדמי שימוש, הנגזרים מערך הקרקע למגורים, בשיעור של 6% לשנה. דמי השימוש השנתיים, על פי ההערכה, הם כדלקמן: 45,000 ₪ לשנת 2011, 47,000 ₪ לשנת 2012, 55,000 ₪ לשנת 2013, 56,000 ₪ לשנת 2014, 59,000 ₪ לשנת 2015, 62,000 ₪ לשנת 2016 ו-64,000 ₪ לשנת 2017, ובסך הכל 388,000 ₪ כולל מע"מ, לפני הצמדה וריבית. עוד קבעה השופטת כי יש להוסיף לשכר טרחה זה הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק, שיחושבו ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעים נדרשים לשלם סכום זה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסקה מקיפה זו לוכדת את עיקרי פסק הדין, לרבות נימוקי השופט, חוסר הראיות של הנתבעים וגובה דמי השימוש שהם מחויבים לשלם לתובע על פי חוק.