ע"פ 4590/98

תקציר

זהבה מור הייתה המערערת בתיק שנדון בפני השופטת דורנר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. זהבה ושותפתה, תמר בן-אהרון, הואשמו שתיהן בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות. האישומים נבעו מאירוע שהתרחש מחוץ לפאב בבעלות זהבה ברחובות, ב-22 ביוני 1997. בעקבות ויכוח בין אופיר גהלי לעובדים בכניסה לפאב, פרצה קטטה בין גהלי לזהבה. במהלך הקטטה דקרה זהבה את גהלי בסכין וגרמה לו לחבלות קשות. הסכין נמסרה לכאורה לזהבה על ידי בן אהרון. במשפט הכחישו שני הנאשמים כי בן אהרון סיפק את הסכין. זהבה העידה כי הותקפה על ידי גהלי וחבריו ולקחה את הסכין, שנפלה מאחד מהם, כאקט של הגנה עצמית. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה שהסכין לא סופקה על ידי בן-אהרון וזיכה אותה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת ההגנה העצמית של זהבה, וקבע כי היא יכלה להתקשר למשטרה וכי השימוש בסכין היה בלתי מידתי ביחס לאיום הנשקף מגהלי וחבריו. זהבה הורשעה בחבלה בכוונה תחילה ונידונה לשנתיים וחצי מאסר, ו-15 חודשי מאסר בפועל. זהבה ערערה על ההרשעה וטענה כי פעלה מתוך הגנה עצמית. כמו כן ביקשה להקל בעונשה בשל נסיבותיה האישיות ותסקיר חיובי על תסקיר מבחן. השופטת דורנר, בהסכמת השופטים א' ומ' אילן, קבעה כי בעוד שחזרתם של גהלי וחבורתו לפאב גרמה לכך שלא ניתן היה לצפות באופן סביר שזהבה תמתין לסיוע משטרתי, השימוש בסכין אינו מידתי ביחס לאיום הנשקף מהקבוצה הלא חמושה. לפיכך, טענת ההגנה העצמית לא החזיקה מעמד. עם זאת, השופטת דורנר קיבלה את הערעור על חומרת העונש, בהתחשב בנסיבותיה האישיות הקשות של זהבה ובתסקיר המבחן החיובי. העונש המקורי בוטל ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר על תנאי, לצד שנתיים מאסר על תנאי ועבודות שירות שקבע שירות המבחן. פסק הדין ניתן ביום 14.3.99.