ע"מ 48311-03-11

תקציר

התיק סובב סביב שתי חברות שהתכוונו להשכיר דירות והגישו בקשה להירשם כעוסקים לפי סעיף 52 לחוק מע"מ לניכוי מס תשומות. מנהל מע"מ סירב לבקשתם, מה שגרם לחברות לערער. בית המשפט בוחן את הסוגיה על בסיס מספר מבחנים שהותוו בפסיקה להבחנה בין השקעת הון לבין פעילות עסקית. מבחנים אלה כוללים את איכות הנכס, תדירות והיקף העסקאות, שיטת המימון, פעולות השבחה, בקיאות ונסיבות העסקה. בית המשפט קובע כי החברות לא סיפקו ראיות מספיקות להוכחת הקמת עסק. ראשית, הנכסים שנרכשו היו נכסים להשקעה לטווח ארוך, והחברות לא הוכיחו כוונה לרכוש נכסים נוספים או לעסוק בפעילות קשורה. שנית, תדירות והיקף העסקאות לא היו ברורים, והחברות לא סיפקו ראיות למחירים ששולמו או להיקף פעילותן. שלישית, שיטת המימון לא נחשפה, והחברות לא הציגו פעילות השבחה. רביעית, החברות חסרו בקיאות בתחום, וטענתן כי חברת ניהול תטפל בהשכרות לא הוכיחה את טענתן. לבסוף, הנסיבות הצביעו על השקעה הונית ולא על פעילות עסקית, שכן החברות היו בבעלות והפעלה של יחידים ללא ניסיון נדל"ני קודם, וההכנסה הצפויה הייתה פסיבית. ככלל, בית המשפט קובע כי סירובו של מנהל מע"מ לרשום את החברות כעוסקות היה מוצדק, שכן הן לא עמדו בנטל ההוכחה. הערעור נדחה, וכל חברה חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.