עפ"ג 25337-07-11

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בערעור שהוגש על ידי המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום. הערעור עסק בעונשו של המשיב, סאמר אבו סביתאן, שהורשע בעבירת גניבה. **עיקרי פסק הדין והחלטות בית המשפט:** 1. **העובדות והרקע:** * המשיב הורשע בעבירת גניבה. * בית משפט השלום גזר עליו 6 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי (5 חודשים בחופף וחודש במצטבר) ומאסר על תנאי נוסף. * התביעה הדגישה בערעור כי המשיב ביצע את העבירה חודש בלבד לאחר שחרורו ממאסר על עבירות דומות, וכי יש לו עבר פלילי מכביד של 9 הרשעות קודמות בעבירות סמים ורכוש, המעיד על אורח חיים עברייני וזלזול בחוק. * ההגנה טענה כי למרות העבר הפלילי, מדובר בעבירת כייסות, שהיא "עבירת רכוש בדרג הנמוך", ולכן העונש שהושת סביר. 2. **עמדת בית המשפט לערעורים:** * בית המשפט קיבל את טענות המדינה והחמיר את העונש. * **הדגש על המסוכנות והיעדר הרתעה:** בית המשפט קבע כי עבירת הגניבה במקרה זה אינה "בדרג הנמוך" של עבירות הרכוש, נוכח הסמיכות הגבוהה בין שחרורו מהכלא לבין ביצוע העבירה החדשה. סמיכות זו, יחד עם המאסר על תנאי שלא הרתיע אותו, מלמדת על רמת מסוכנות גבוהה ועל כך שהמשיב אינו ירא חטא. * **הצורך בעונש מרתיע:** בית המשפט הסכים עם המדינה כי בעבירות כייסות, על אף קלות המעשה לכאורה והפיתוי הכרוך בו, יש קושי בלכידת העבריין. לכן, במקרים כאלה נדרש עונש מרתיע שימנע חזרה על מעשים דומים. * **חזרה על מעשים והפגיעה בביטחון הציבור:** בית המשפט הדגיש את החזרה על המעשים העברייניים מצד המשיב, אשר פוגעת שוב ושוב בביטחון הציבור וברכושו, מחייבת הטלת ענישה מרתיעה. 3. **התערבות בעונש והחלת כללים משפטיים:** * **כלל ערכאת הערעור:** בית המשפט ציין כי ככלל, ערכאת ערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם נאשם, אך המקרה הנוכחי מצדיק סטייה מכלל זה והחמרה בענישה. * **הפעלת מאסר על תנאי:** בית המשפט התייחס לסעיפים 55-56 לחוק העונשין, הקובעים כי בית המשפט יצווה על הפעלת מאסר מותנה כאשר הנאשם הורשע במהלך תקופת התנאי. החריג הוא מתן אפשרות לבית המשפט, מטעמים שירשמו, להאריך את תקופת התנאי או לחדשה. בית המשפט קבע כי ככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מהכלל של הפעלת התנאי, כך יגבר כוחו המרתיע. לפיכך, במקרה זה, לא היה מקום להפעיל את המאסר על תנאי באופן חופף. 4. **החלטות סופיות:** * **החמרת עונש המאסר בפועל:** עונש המאסר בפועל הועמד על 12 חודשים, במקום 6 חודשים שנגזרו בבית משפט השלום. * **הפעלת מאסר על תנאי במצטבר:** המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד הופעל במצטבר, כך שהמשיב ירצה סך הכל 18 חודשי מאסר בפועל (12 חודשים בגין העבירה החדשה + 6 חודשים מהמאסר על תנאי שהופעל במצטבר). * **הארכת תקופת המאסר על תנאי:** תקופת המאסר על תנאי (שלא יעבור עבירה דומה) הועמדה על 12 חודשים, במקום 6 חודשים, ותקפה יהיה שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **פרשנות "עבירת רכוש בדרג נמוך":** בית המשפט קבע כי עבירת כייסות אינה בהכרח "בדרג הנמוך" כאשר היא מבוצעת על ידי אדם בעל עבר פלילי מכביד, בסמיכות רבה לשחרורו ממאסר על עבירות דומות, ובכך מוצגת רמת מסוכנות גבוהה. * **חשיבות ההרתעה בעבירות רכוש:** הדגש הושם על הצורך בעונש מרתיע, במיוחד בעבירות שקל לבצען אך קשה לאתר את מבצעיהן, וזאת על מנת להגן על ביטחון הציבור ורכושו. * **הפעלת מאסר על תנאי כמנגנון הרתעתי:** בית המשפט אישר את התפיסה לפיה הפעלת מאסר על תנאי, באופן קבוע, במצטבר, ולא בחופף, מחזקת את כוחו המרתיע של המאסר המותנה ושל ההליך הפלילי כולו. * **סטייה מכלל ערכאת הערעור:** המקרה מדגים מצב בו נסיבות חמורות (סמיכות לשחרור, עבר פלילי, היעדר הרתעה) מצדיקות סטייה מהכלל שערכאת ערעור אינה ממצה את הדין, וזאת לשם החמרת העונש. פסק דין זה ממחיש את האיזון המורכב בין שיקולי שיקום, ענישה והרתעה, ואת האופן שבו נסיבות ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו לאחר שחרורו, משפיעים על חומרת העונש שנגזר עליו, גם כאשר מדובר בעבירה הנחשבת לרוב כ"קלה".