רע"א 10721/05

תקציר

במקרה דנן של נזקי גוף למשיבים 1 ו-2 עקב פגיעת אבנים ברכבם לאחר שנסעו במהלך פיצוץ סלילת כביש, אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת בית משפט השלום כי אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. למרות טענות בא כוח המבקש שהטילו ספק בקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק, שתי הערכאות הנמוכות מצאו קשר מספק וקבעו כי תנועת הרכב תרמה באופן משמעותי להיקף הנזק. המבקש טען, כי על פי מבחני השכל הישר, מדובר בתאונה בלתי צפויה, ולא בסיכון דרך מסורתי, ועל המשיבים 3 עד 5 המעורבים בפיצוץ לשאת באחריות נזיקית. בתוך כך, המשיבים 5-3 טענו כי הסיכונים הטמונים בעבודות בכביש מצדיקים סיווג האירוע כמפגע בדרך, ובכך חיזקו את התאמתו לסיכונים תחבורתיים טיפוסיים. הסקירה של ערכאה שיפוטית גבוהה יותר בחנה את מבחני הסיבתיות הישימים, תוך התחשבות בגורמים עובדתיים ומשפטיים, בטרם התיישרה עם עמדת המבקש – הבחנה בין אירועים אקראיים ומרוחקים לבין סיכוני דרך טיפוסיים, ובכך ניתקה את האירוע מהצורך בסיקור סטטוטורי כתאונת דרכים ובמקום זאת דחפה להחלת דיני הנזיקין בשל ההשפעה החיצונית והסיכון החריג הנשקף מפיצוץ הבנייה. משכך, פסק הדין בערעור הטיל את האחריות לנזקים על המשיבים 3 עד 5, ומצא כי פסק הדין הראשוני אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות המנחים את המסגרת החקיקתית המיועדת.