סע"ש 29395-03-18

תקציר

התובעת, המספקת שירותי דיוור, תבעה את המדינה ואת חברת הדואר להכרה בהעסקתה ובתשלומי שכרה. לטענתה, היא עבדה עבור המדינה בשנים 1985–1987 ולאחר מכן עבור חברת הדואר משנת 1987 ועד היום. עם זאת, השופטים קבעו אחרת. נקבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה כנגד המדינה. היא לא הציגה כל ראיה להתקשרותה עם המדינה או לחוזים שנחתמו עימם. נטל ההוכחה מוטל על העובד, בו לא עמד התובע. יתר על כן, התביעה נגד המדינה הוגשה מאוחר מדי, דבר שפגע ביכולתה של המדינה להוכיח את טענותיה. באשר לחברת הדואר, הראיות הראו כי התובעת החלה לספק להם שירותי דיוור בחודש מרץ 1993, ולא בשנת 1987 כפי שטענה. מהחוזים שהציגה חברת הדואר עולה כי התובע הועסק כקבלן עצמאי ולא כשכיר. חוק הדואר מסמיך את חברת הדואר להעסיק סוכני דואר ומפיצים ללא יחסי עובד-מעביד, וכך גם כאן. התנהלותה של התובעת, החלטותיה הבלתי תלויות ואופן עבודתה תומכים אף הם במסקנה כי לא הייתה עובדת חברת הדואר. לפיכך, התביעה נדחית במלואה, והתובע נדרש לשלם לכל נתבע סכום של 3,500 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.