ת"מ 43482-02-13

תקציר

המבקש הגיש תביעה ייצוגית נגד המשיב בגין גביית ריבית שלא כדין לכאורה על חובות בפיגור. המשיב גובה ריבית על פיגורים בשיעור הקבוע בחוק, אך מחשב אותה באמצעות ריבית דריבית במקום ריבית פשוטה. שיטה זו מביאה לריבית שנתית החורגת מהמגבלה החוקית. המשיבה הגישה הודעה על הפסקת העיסוק הבלתי חוקי והורתה לנותני השירותים שלה לחשב ריבית בהתאם לחוק. מאחר שהתביעה התקבלה, היה המבקש זכאי לתבוע שכר טרחה ושכר טרחה. המבקש דרש שכר טרחה בסך 20,000 ₪ ושכר טרחת עורך דינו בסך 85,500 ₪, בתוספת תשלומים נוספים. המשיב טען כי המבקש ושאר חברי הקבוצה הם סרבנים וכי יש להביא בחשבון את חוסר הקשר המוקדם של המבקש עמם בעת קביעת התשלומים. עוד ציין המשיב כי תביעות דומות נוספות הוגשו על ידי עורך דינו של המבקש, דבר המצביע על היעדר תשומות או סיכון מהותי במקרה זה. בית המשפט החליט לפסוק למבקש שכר טרחה בסך 1,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דינו בסך 7,500 ש"ח, בנוסף ל-7,000 ש"ח בגין חוות דעת חשבונאית. בית המשפט ביסס את החלטתו על הכמות הנמוכה יחסית של הגבייה הבלתי חוקית, היעדר קשר מוקדם עם המשיב ושיקול דעתו של בית המשפט במקרים כאלה. השופט התייחס גם למאמר "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות" מאת א' קלמנט, המציע שיטה לחישוב שכר טרחה במקרים כאלה. הקביעה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.