סע"ש 58948-02-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה שהגישה מורה בבית ספר יסודי בישראל, שטענה כי יש לפטור אותה מחובת עטיית מסכה בזמן ההוראה, בשל האסתמה שלה. המורה טענה כי החלטת בית הספר להעביר אותה לכיתה מקוונת, נפרדת מעמיתיה ומתלמידיה, ללא שכר, היא מפלה ופוגעת בזכויותיה. לטענתה, מנהל בית הספר לא ערך לה שימוע וגרם לה למצוקה נפשית. בית המשפט דחה את התביעה. היא קבעה כי על משרד החינוך מוטלת החובה להגן על בריאותם ובטיחותם של התלמידים והצוות, ולכן ההחלטה לחייב עטיית מסכות בבתי הספר הייתה סבירה ומתבקשת. בית המשפט הכיר בכך שבדרך כלל, הזכות לאוטונומיה על גופו של אדם היא זכות יסוד, אך במקרה זה יש לאזן בינה לבין זכותם לחיים ולבריאותם של אחרים. השופטת הסכימה עם טענת ההגנה כי המורה לא סיפקה ראיות רפואיות מספיקות כדי לתמוך בטענתה כי לא יכלה לעטות מסכה בשל האסתמה שלה, מה גם שאסתמה היא מצב שכיח. עוד קבע בית המשפט כי משרד החינוך פעל במסגרת סמכותו וקיבל החלטה סבירה, מתבקשת וראויה להעביר את המורה לכיתה מקוונת באופן זמני, כדי להגן על בריאות התלמידים והצוות, חובה המוטלת על המשרד. פעולה זו לא נחשבה למפלה, שכן מצבו של המורה לא הוכח, וגם אם כן, החלטת בית הספר הייתה מוצדקת על ידי הדרישות המהותיות של הוראת תלמידי בית הספר היסודי. כמו כן, בית המשפט קבע כי דיון פורמלי בנושא היה חסר תוחלת, וגם טענת עוגמת הנפש של המורה נדחתה. בפסק הדין הודגש כי גם אם לאדם יש פטור תקף מחבישת מסכה, עדיין על המעסיקים ליישם כללים שיגנו על אחרים מפני הדבקה אפשרית. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי פעולות משרד החינוך היו כדין וכי התפטרותה של המורה מתפקידה העלימה היבטים מסוימים של התביעה. למרות שדחה את התביעה, בחר בית המשפט שלא להטיל הוצאות על המורה, ולשני הצדדים ניתנה הזכות לערער על פסק הדין.