ת"א 1449-11-14

תקציר

השופט מצא כי טענת התובעים לתקן את רישום המקרקעין כך שישקף את רכישתם הנטענת של זכויות מסוימות במקרקעין בשנת 1979 אינה מבוססת. ראשית, השופט ציין כי התביעה אינה נתמכת בראיות מספיקות ומוגבלת בזמן, שכן היא הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות בת 25 השנים לתביעות אלה. התובעים לא הסבירו את השיהוי בהגשת התביעה, שגרם נזק לצדדים שלישיים שרכשו זכויות במקרקעין בתום לב, על סמך הרישום הקיים. זאת ועוד, עסקת המכר עליה ביססו התובעים את תביעתם לא הושלמה באמצעות רישום, ולפיכך היא לא קיבלה קדימות על פני עסקאות עוקבות שנרשמו כדין. השופטת הדגישה כי חוסר המעש של התובעים בהשלמת הליך הרישום הותיר אותם חשופים לעסקאות סותרות, מה גם שלא הייתה בהירות לגבי היקף הזכויות של כל בעלים במקרקעין, בהתחשב בהפקעה שהתרחשה. בנוסף, הסכמתם של חלק מהנתבעים לחזקת התובעים בחלקים מסוימים במקרקעין, או לפירוק השותפות ביניהם, לא היוותה הכרה בזכויות הבעלות של התובעים. זאת ועוד, חוות הדעת ומסמכי התכנון של המודדים המומחים לא תמכו בעמדת התובעים באשר להיקף זכויות הבעלות שלהם. בעקבות זאת קבעה השופטת כי יש לדחות את תביעת התובעים, והורתה לתובעים לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים שהשתתפו באופן פעיל בהליך.