ת"א 21342-10-15

תקציר

המבקש, לקוח, והמשיב, משרד עורכי דין, חתמו על הסכם שכר טרחה. בהמשך התגלעה מחלוקת בנוגע לשכר הטרחה שהמבקש חייב למשיב, מה שהניע את האחרון לפתוח בהליכי בוררות. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לצו מניעה שיעצור את הבוררות עד למתן פסק דין בנושא, בטענה כי ההסכם הוא חוזה אחיד וכי תניית הבוררות בטלה. המשיב טען כי ההסכם אינו חוזה אחיד וכי תניית הבוררות תקפה. בית המשפט הסכים עם המשיבה, וקבע כי אף שמדובר בחוזה אחיד, תניית הבוררות אינה תנאי מקפח. על פי הנוסח המקורי של החוק הרלוונטי שהיה בתוקף בעת חתימת ההסכם, הסעיף היה סביר ולא הגביל את זכויותיו של המבקש. יתר על כן, גם הנוסח המעודכן של החוק לא הפך את הסעיף לבטל, שכן הוא איפשר למבקש להציג טענות כלשהן ולא חייב שימוש בבוררות בכל המחלוקות. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה, הורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב (10,000 ₪), וביקש מהמזכירות למסור לבאי כוח הצדדים העתק מפסק הדין.