בש"א 1881/23

תקציר

ניתוח זה עוסק בבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 29.12.2022, עליו הוגש ערעור מבית המשפט לענייני משפחה. המבקש ביקש להאריך את המועד האחרון, בטענה שמחלה מנעה ממנו להגיש את התביעה במועד וכי הצד שכנגד לא הסתמך על פסק דין. עוד טען המבקש כי החלטת בית המשפט קמא מנציחה עיוות משפטי ופוגעת בשמה הטוב של המשפחה. המשיבים טענו כי על פי תקנה 45 לתקנות דיני המשפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי הוא 30 יום מיום מתן פסק הדין. מכיוון שפסק הדין ניתן ב-29 בדצמבר 2022, המועד האחרון כבר חלף. עוד טענו המשיבים כי המבקש לא ציין את משך הזמן שבו לא ניתן להגיש את התביעה וכי המסמך המצורף מצביע על כך שהמועד האחרון חלף זמן רב לפני כל אירוע רפואי. יתר על כן, המשיבים טענו כי אין סיכוי ממשי להצלחת הערעור. השופטת, אזולאי, דחתה את הבקשה להארכה. הניתוח מדגיש מספר עקרונות ושיקולים משפטיים מרכזיים: * **עיתוי הערעורים:** נושא הליבה סובב סביב ההקפדה על מועדים פרוצדורליים להגשת ערעורים. תקנה 45(ב) לתקנות דיני המשפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, קובעת במפורש תקופה של 30 יום להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. הגשת המבקש נחשבה באיחור משמעותי על סמך מועד מתן פסק הדין. * **הוכחת חוסר יכולת להגיש:** טענת המבקש למחלה כסיבה לעיכוב נמצאה לא מספקת. השופט ציין את היעדר אישור רפואי, עם מרשם לתרופות בלבד. באופן מכריע, המבקש לא הסביר כראוי כיצד מצבו הרפואי השפיע על יכולתו להגיש את בקשת רשות הערעור. הדבר מדגיש את העיקרון המשפטי לפיו חוסר יכולת לפעול לכאורה חייב להיות מוכח בראיות ברורות ובקשר סיבתי ישיר לעיכוב. * **לגופו של הערעור:** השופט שקל גם את סיכויי הערעור עצמו. הנימוקים הנטענים של המבקש נחשבו כבעלי סיכויי הצלחה "לא גבוהים", במיוחד לאור הסטנדרטים של רשות ערעור. השופט התייחס באופן ספציפי לקביעת בית המשפט קמא כי ההגדרות של שופט השלום לענייני משפחה אינן מהוות מעשה של בית המשפט, וכי זכויות הצדדים שמורות. הדבר מצביע על חידוש משפטי או לכל הפחות על פרשנות ספציפית של כללים פרוצדורליים ויישומם בסוגיות מהותיות בתחום דיני המשפחה. האופי המוגבל של ביקורת הערעור, במיוחד כאשר מדובר במה שמכונה "גלגול נשמות" של החלטה קודמת או עניין פרוצדורלי, מצביע על היקף צר של התערבות. * **הוצאות:** בעקבות דחיית הבקשה, חויב המבקש בהוצאות המשיבים בסך כולל של 500 ₪. הדבר משקף את העיקרון המשפטי הכללי לפיו צד שלא הצליח בבקשה עשוי להידרש לשאת בהוצאות שנגרמו לצד הזוכה. לסיכום, פסק הדין מדגיש את חשיבות הסדירות הפרוצדורלית ואת הדרישה לראיות מוצקות כדי להצדיק הארכת זמן בהליכים משפטיים. הניתוח נוגע גם באופי שיקול הדעת של מתן רשות ערעור, המותנה הן בציות הפרוצדורלי והן ביתרונות התפיסה של המקרה הבסיסי.