רע"א 5027/09

תקציר

בפסק דין זה סוקר בית המשפט מקרה של סיווג תביעות לצורכי שכר טרחה בהקשר של בית המשפט לענייני משפחה לעומת בתי משפט רגילים. המבקשת ביקשה לערער על החלטה המסווגת את תביעתה כ"סכום כסף קצוב", המשפיע על שכר הטרחה הנדרש. בית המשפט מכיר בקשיים המוצגים ברקע העובדתי, אך קובע כי אין לו סמכות לשקול האם קיימת עילת תביעה בשלב זה, שכן קביעה זו מצויה בהליך התביעה העיקרי. לאחר בחינת אפשרויות סיווג שונות, בית המשפט מאשר כי ההחלטות הקודמות היו נכונות, וטוען כי התביעה אכן כרוכה בסכום כסף קצוב, ובכך מושך שכר טרחה של 1% מהסכום הנתבע. ההבדלים בין מבנה שכר הטרחה של בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי המשפט הרגילים מודגשים, ומציינים כי שכר הטרחה בבית המשפט לענייני משפחה בדרך כלל נמוך יותר. בית המשפט דוחה את הניסיונות למסגר את התביעה כנוגעת לנזקי גוף כדי להיעזר בשכר טרחה נמוך יותר, וטוען כי הדבר יציג מצג שווא של מהות התביעה, המבוססת על נזקים כספיים ורגשיים ולא על נזקי גוף. בית המשפט מתייחס לחששות בנוגע לגישה לצדק, ומדגיש כי ויתור על שכר טרחה זמין למי שאינו מסוגל לשלם, ומבטיח כי חסמים פיננסיים אינם חוסמים את הזכות לגישה לבית המשפט. למרות ההכרה בהשלכות חברתיות רחבות יותר, בית המשפט שם דגש על היצמדות להגדרות הרגולטוריות הקיימות, אלא אם כן יבוצעו שינויי חקיקה. מסקנת ההחלטה היא כי בקשת המערערת לסווג את התביעה באופן שונה על מנת להימנע משכר טרחה גבוה יותר אינה מוצדקת, דוחה את הערעור אך מזמינה הידברות בנוגע לתיקונים עתידיים בתקנות האגרות.