ו"ע 2359-10-18

תקציר

המערערים, שהם המוכרים, והמשיבים, שהם הרוכשים, הגיעו להסכם פשרה לביטול עסקאות מכר מקרקעין שנעשו בשנת 1997. לאחר מכן ביקשו המערערים מהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, לבטל את העסקאות לצורכי מס, אך המשיב סירב. המערערים ערערו על החלטה זו. ועדת הערר המליצה לקבל את הערר. היא מצאה כי הסכם הפשרה של הצדדים היה ביטול כנה ואמיתי של המכירה, שלא השתרש במציאות. הוועדה שקלה מבחני עזר שונים לבחינת מהות הביטול, לרבות הזמן שחלף מאז ההסכם, נסיבות הביטול, החזקה בנכס, שווי ההשבה והכוונה העומדת מאחורי הביטול. היא לקחה בחשבון גם את היעדר היחסים הקרובים בין הצדדים ואת היותם מפלגות יריבות. הוועדה הגיעה למסקנה כי החלטת המשיב לא ניתנה תוך זמן סביר וכי לא נפלו פגמים בנוהל. בית המשפט מצא כי מדובר בפעולה של ממש, ולא במכירה חוזרת שהוצגה כביטול כדי להימנע מתשלום מס, ולכן המליצה לקבל את הערעור ולהורות למשיב לבטל את העסקאות לצורכי מס. כמו כן, הוועדה הורתה למשיב לשלם למערערים הוצאות בסך 30,000 ₪.