ע"פ 3559/11

תקציר

המשיבים, שביצעו עבירות רכוש מרובות, לרבות פריצה וגניבה, עותרים לדחיית עתירת המדינה כנגד העונשים שהטיל עליהם בית המשפט קמא. המשיבים 2 ו-3 ביצעו תשע התפרצויות, לרבות שוד אלים של קשישה, ואילו המשיב 1 היה מעורב בארבעה אירועים. בית המשפט מכיר בחומרת פשעיהם, ובמיוחד בשוד, ומדגיש את הצורך בעונשים קשים ומרתיעים בגין מעשי אכזריות כאלה. עם זאת, המשיבים טוענים להקלה בעונשם, תוך שימת דגש על גילם הצעיר, מעמדם הסוציו-אקונומי הנמוך והעובדה שהודו, ובכך חוסכים את הצורך במשפט. עוד הם טוענים כי יש להותיר את עונשם על כנו, מה גם שהם לא היו המסיתים העיקריים, ואין להשוות אותם לעונש שנגזר על שיבלי, שמסר להם מידע והסיע אותם אל הפשעים ומהם. בית המשפט, תוך הכרה בתפקידו של שיבלי, מציין כי הוא לא היה שותף עיקרי ולא היה לו עבר פלילי קודם. בסופו של דבר, בית המשפט מוצא כי עונשו של בית משפט קמא אינו מספק, במיוחד בהתחשב בעברו הפלילי העשיר של המשיבים ובהיעדר הרתעה בעונשיהם בעבר. היא קובעת כי העונשים שהוטלו על המשיבים 2 ו-3, שנקטו אורח חיים עברייני, יוחמרו לשבע שנים, ואילו המשיב 1, שמילא תפקיד מופחת, ירצה 42 חודשים. בית המשפט מדגיש את הצורך בצדק ובהרתעה, בתקווה להעביר מסר חזק בידיעה כי עונשים אלה משקפים את חומרת מעשיהם של המשיבים. מסקנה זו מתקבלת תוך התחשבות במכלול הנסיבות, לרבות מצבם האישי של המשיבים והעובדה שהודו באשמה.