סע"ש 57837-11-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת לשון הרע שהגישה עובדת לשעבר, התובעת, נגד מעסיקה לשעבר, הנתבעת, בעקבות פוסט בפייסבוק שכתבה הנתבעת על התובעת לאחר שניתן פסק דין לטובת התובעת בתביעה כספית קודמת כנגד הנתבעת. הפוסט המדובר, שפורסם בשפה הרוסית בדף הפייסבוק של הנתבעת, השפיל וביזה את התובעת בעיני הקוראים, והזהיר מעסיקים עתידיים מפני העסקתה. הוא כלל גם הערות פוגעניות על בעיותיה הנפשיות האפשריות של התובעת והתנהגותה כלפי עובד אחר. בית המשפט קבע כי הפוסט מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. נמצא כי האמירות בפוסט עלולות להוביל להשפלה ולהשפלה של התובעת, וכי אלמנט הפרסום - המגיע לאדם שאינו הנפגע - היה נוכח אף הוא, שכן הפוסט היה נגיש למספר לא מבוטל של חבריו בפייסבוק של הנתבע. בית המשפט בחן את הטענות שהעלתה הנתבעת לפיהן יש לחסין מאחריות משפטית מכוח הגנות שונות המנויות בחוק. נפסק כי הפוסט אינו נופל תחת החסינות המוחלטת לפרסומים מותרים, שכן הוא לא פורסם במסגרת הליך משפטי. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי הפוסט היה פרסום אמת לטובת הציבור, וקבע כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הדברים שפורסמו, וכי הפרסום נעדר עניין לציבור. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הוכיחה כי הפרסום נעשה בתום לב בנסיבות המפורטות בחוק. טענת הנתבעת כי היא הגנה על האינטרס האישי הלגיטימי שלה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הפרסום לא נועד להגן על אינטרס כזה, אלא להקל על רגשות הנתבע כלפי התובעת שתבעה אותה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי הפוסט היווה הבעת דעה על התנהלות התובע, וקבע כי לא מדובר בדעה סבירה בנסיבות העניין, וכי מטרתו לא הייתה להביע דעה אלא לפגוע בתובע. לאור אי הוכחת תחולתה של איזו מההגנות הנזכרות בחוק, ונוכח אופיו המשפיל והמשפיל של התפקיד, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע כפיצוי בסך 35,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 8,000 ₪.