ת"א 38941-04-10

תקציר

פסק הדין נובע מתביעת לשון הרע שהגישה אישה נגד אביה ואשתו, בשל שני פרסומים נפרדים שלטענתה השמיצו אותה. הפרסום הראשון היה מכתב ששלח האב לפסיכיאטר, בו התריע בפניהם על התנהגותה האלימה וההזויה לכאורה של התובעת, וביקש לבדוק את מצבה הנפשי. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט את סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, המעניק הגנה לתלונות המוגשות לרשויות המוסמכות, וקבע כי מעשיו של האב נופלים בגדר התחום הסביר של הוראה זו. כמו כן, נמצא כי התובע לא הוכיח כי התלונה הוגשה בחוסר תום לב, והאב האמין באמת ובתמים בנחיצות בהערכה פסיכיאטרית. באשר לפרסום השני, מדובר בקטטה מילולית בין התובעת לאביה במהלך מנגל שאירחו האב ואשתו. אביה של התובעת אישר כי אמר דברים שיוחסו לו, לרבות טענות כי התובעת הייתה חולת נפש ורצחה את סבתה. בית המשפט קבע כי התבטאויות אלה, שנאמרו במהלך חילופי דברים סוערים, מהוות קללות וגידופים ולא לשון הרע, והן תוצאה של הסכסוך הממושך והמתוח בין הצדדים. ההקשר והעוצמה של הדברים, שכוונו לבני משפחה שהיו מודעים לסכסוך המתמשך, הובילו את בית המשפט למסקנה כי הם לא יילקחו כפשוטם. בנוסף, האב סיפק הסבר לדבריו על יחסה של התובעת לסבתה, ובית המשפט קיבל את הגנת תום הלב. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבעים.