ה"פ 176534/00

תקציר

בית המשפט מקבל את הטענות שביקשו המבקשים בשתי התביעות. התביעות עוסקות בשתי הלוואות שנלקחו מהמשיבה לרכישת דירות בבית"ר/ביתר עילית. המבקשים בשתי התביעות – לווים וערבים – טענו כי המשיבה הפרה את חובת האמונים המוטלת עליה כלפי לקוחותיה, את הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) ואת כללי הבנקאות, בכך שלא הציעה ביטוח חיים לאחד הלווים, שנפטר בשנת 1997, ובכך גרמה לכך שהמבקשים לא יהיו פטורים מתשלום ההלוואה לאחר מותו. המשיב טען כי אין חובה לספק ביטוח חיים וכי יש לדחות את טענות המבקשים מטעמים מקדמיים. בית המשפט דוחה את טענותיו המקדמיות של המשיב, בקובעו כי למבקשים קמה עילת תביעה וכי התנהלותם אינה עולה כדי שיהוי או חוסר תום לב. לגופו של עניין, בית המשפט מקבל את גרסת המבקשים לאירועים וקובע כי לא קיבלו כל תדרוך או הסבר בכתב בנוגע לביטוח חיים. בית המשפט מוסיף ומסיק כי על המשיב הייתה חובה ליידע את הלווים בדבר ביטוח חיים ומשמעותו, במיוחד נוכח העובדה שהלווה המנוח היה היחיד בעל יכולת כלכלית, וכי המבקשים, שלא היו בעלי ידע כלכלי, הסתמכו עליו. בית המשפט מוצא כי המשיב כשל במילוי חובה זו, וכי הדבר עולה כדי הפרת החוק, דיני החוזים וחובת תום הלב וההגינות. כתוצאה מכך, החיובים על פי הסכמי ההלוואה מוכרזים כחדולים מאז פטירת הלווה בשנת 1997, והמבקשים והערבים פטורים מהמשך תשלום ההלוואה. כן נדרש המשיב לפרוע את כל הסכומים ששולמו לאחר מועד זה, לבטל את המשכנתאות על דירות המבקשים ולכסות את הוצאותיהם המשפטיות ושכר טרחת עורכי הדין של המבקשים.