עב"ל 376/03

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור של אישה שעברה תאונה בביתה בעת שעבדה אצל מעסיקה. ביום התאונה עבד המערער כרגיל עד השעה 15:00 במשרד ולאחר מכן לקח עבודה הביתה. כשהגיעה הביתה, התכוונה להתחיל לעבוד, החליקה על שתן או משקה שנשפך על הרצפה על ידי ילדיה, ונפצעה. היא טענה כי יש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", אך טענה זו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה שהיא לא התרחשה "בתהליך" ו"בגלל" העבודה. גם בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעתה. לאחר מכן ערער המערער לבית הדין. בית הדין דחה את הערעור בעיקר בנימוקי בית הדין האזורי. הם הסכימו כי אין קשר סיבתי בין העבודה לבין התאונה, שכן הנוזל על הרצפה לא היה קשור לעבודה אלא חלק מחייו הפרטיים של המערער. לפיכך, ההנחה כי תאונה המתרחשת במהלך העבודה מתרחשת גם עקב עבודה הופרכה במקרה זה. השופט שמואל צור, לעומת זאת, חלק על כך וטען כי יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה מאחר והיא התרחשה בסביבת העבודה וקיים קשר ישיר בין התאונה לבין העבודה. לדעתו, סביבת העבודה צריכה לכלול גם את סביבת העבודה, והמכשול במקרה זה היה חלק מסביבת העבודה בבית. לבסוף, קבע בית הדין בדעת רוב כי יש לדחות את הערעור, ואילו השופט צור ושופט נוסף פסקו לטובת המערער.