בג"צ 739/79

תקציר

המבקשת, המיוצגת על ידי עו"ד גולדברג, מערערת על החלטת בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי המשיב, עובדם לשעבר, פוטר ולכן זכאי לפיצויי פיטורים. המשיב עבד אצל העותר קרוב ל-46 שנים עד לפרישתו בגיל 65, והעותר טען כי פרישתו אינה פיטורים אלא התפטרות, ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. זאת ועוד, טען העותר כי גם אם המשיב היה זכאי לפיצויי פיטורים, הוא כבר קיבל אותם באמצעות פוליסות ביטוח שקיבל עם פרישתו ועלה על סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לו. פוליסות הביטוח נועדו לשלוש מטרות: פיצויי פיטורים, פנסיה וביטוח חיים, והעותרת טענה כי התשלום מחברת הביטוח מהווה סילוק מלא של כל התביעות. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה של המקרה, את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ואת פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר. בית הדין הארצי פסק לטובת המשיבה, ופירש את דיני העבודה כך שפרישת המשיב תיחשב כפיטורים, וכי תשלומי הביטוח אינם מהווים פיצויי פיטורים. בית המשפט הגבוה לצדק, המיוצג על ידי השופט יצחק כהן, השופט בכור והשופט ח' כהן, מסכים עם עמדת המשיב וקובע כי ההבחנה של בית הדין הארצי בין מקרה זה לבין פסיקות קודמות בנושא הפרישה הייתה סבירה. מסקנתם היא כי טעותו של העותר בהנמקה אינה עילה מספקת להתערבות, והעתירה נדחית, ומחייבת את העותר לשלם למשיב הוצאות בסך הכל. 10,000 ל"י