רע"פ 5981/20

תקציר

המבקש, שנהגו פגע והרג הולך רגל במעבר חצייה, ערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה להרשיעו בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. בית המשפט המחוזי אישר את גזר דינו של בית משפט השלום באשמה וגזר דין של עבודות שירות ועונשים. המבקש טען כי אי ביצוע נתיחה שלאחר המוות בקורבן גרם לו נזק ראייתי וכי זכויותיו נפגעו במהלך חקירתו במשטרה. הוא גם ערער על ממצאי בית המשפט בנוגע למהירות רכבו ולמניעת התאונה, וטען כי הם גרמו לעיוות דין. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וציין כי היא אינה עומדת בקריטריונים לערעורים מסוג זה. הנושא של קביעת קשר סיבתי ללא נתיחה שלאחר המוות נמצא לא רלוונטי, שכן בתי המשפט קבעו באופן עקבי כי לא תמיד יש צורך בנתיחה שלאחר המוות. טענות המבקש התמקדו ברובן בנקודה זו ולא עוררו שאלות עקרוניות. השופט הסכים עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר בעניין רשלנותו של המבקש, שהתבססה על כך שלא התאים את נהיגתו לאפשרות של מעבר הולכי רגל. עדותו של המבקש עצמו תמכה במסקנה זו. לפיכך, השופט דחה את הבקשה ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין.