עע"מ 8481/04

תקציר

המערערים טענו כי עסק מתנהל שלא כדין, בניגוד לחוקי התכנון, הבנייה ורישוי העסקים, וביקשו פעולות אכיפה מעיריית פתח תקווה. המשיבים טענו כי יש לבטל כל אכיפה בשל שיהוי המערערים והפרות שלהם עצמם את אותם חוקים. בית משפט קמא אישר תחילה רישיון עסק שניתן מכוח הוראת היועץ המשפטי לממשלה 8.1351, למרות שהעסק לא עמד באופן מלא בחוקי התכנון, תוך שהוא מציין חריג למבנים ישנים ללא היתר. המערערים והיועץ המשפטי לממשלה טענו כי בית משפט קמא טעה בפירוש ההנחיה, והדגיש כי היא צריכה לחול רק על עבירות קלות או על מקרים שאין בהם עניין ציבורי באכיפה. בית המשפט הסכים עם היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי שגה בית משפט קמא ביישומה הרחב של הדירקטיבה, שכן העסק היה בעל היתר משנת 1967, ולא עמד באמות המידה החריגות. יתר על כן, נקבע כי אין זה סביר שהתובע המקומי לא ינקוט צעדים נגד העסק בגין שימוש חורג בבנייה. משכך, הורה בית המשפט לאכוף את דיני התכנון על העסק, לבטל את רישיונו, ופסק לטובת המערערים, תוך שהוא מורה למשיבים לשאת בהוצאות משפט.