ע"פ 10432/05

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער, גבר חרדי, בשורה של עבירות מין חמורות, לרבות אונס, מעשה מגונה ומעשה סדום בשתי אחיות צעירות משכונתו בין השנים 1993 ל-2002. פשעיו של המערער כללו מניפולציות והתעללות בעת ביקורים בהם התחזה לעוזר משפחה בעת שאביהן של האחיות שהה בחו"ל. בית המשפט הסתמך במידה רבה על עדויותיהם העקביות והמשכנעות של הקורבנות ושל עדים תומכים אחרים שאיששו את עדויות הקורבנות. הקורבנות חשפו את ההתעללות בפני אנשים שונים לפני שהגישו את התלונה הרשמית, שאושרה במהלך המשפט. המערער הכחיש את כל האישומים, וטען כי כל מגע היה לא מיני ומונע מחפות, תוך שהוא טוען כי ההאשמות הן בדיות הנובעות מנקמנות אישית. ההגנה הדגישה טעויות חקירה ואי התאמות בעדות, והצביעה עליהן כעילה לספק. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, והגיע למסקנה כי כל סתירה קלה או מחדלי חקירה אינם פוגעים במהימנות הכוללת של העדויות או של ההליך השיפוטי. בית המשפט גם הכיר בעיכובים בדיווח על העבירות, והסביר כי דיכוי נפוץ בשל הנסיבות המאיימות שעמדו בפני הקורבנות. על המערער נגזרו תחילה תשע שנות מאסר, אך ערעור המדינה על החמרת העונש הוביל להארכת העונש ל-12 שנים, בנימוק של חומרת ההשפעות על הקורבנות. החלטת ערכאת הערעור הדגישה את חשיבות הטיפול בעבירות מין בענישה מחמירה, והדגישה את הצורך להגן על קטינים ולהרתיע מפני עבירות כאלה.