ת"א 3403-06-21

תקציר

השופטת, לאחר ששמעה את העדויות והטיעונים של שני הצדדים, מצאה כי תביעת התובע נגד הנתבע בגין לשון הרע אינה משכנעת דיה כדי להצליח. השופטת הדגישה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, כי הנתבע מסר את ההצהרות הנטענות בין כותלי הבורסה או הפיץ אותן לצדדים שלישיים. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את הנזק הכלכלי שנגרם לה כתוצאה מלשון הרע הנטענת. גם בקשת התובע לפיצוי בגין הוצאות משפט ופגיעה מכוונת במוניטין נדחתה, שכן השופט קבע כי ראיות התובע אינן מספיקות וחסרות פירוט. לגופו של עניין, התובע לא הביא ראיות ראויות לערכו הכלכלי של שמו הטוב או ל"אובדן המוניטין" שנגרם לכאורה. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא הציגה כל ראיה מוחשית להפסד כספי או הוצאות כתוצאה ממעשי הנתבעת, המהווה נדבך מכריע בהוכחת נזק ממוני. השופט התייחס גם לטענות הנתבע לפיהן מדובר ב"טענת השתק", ולא מצא בהן כל שחר. השופטת הסבירה כי בניגוד לתביעות השתק, הכרוכות בדרך כלל בחוסר איזון כוחות ובטיעוני סרק, במקרה זה לא הוצגו מאפיינים כאלה. השופטת אמנם הכירה בכך שחלק מרכיבי טענת התובע התבססו על עדותו של עד בלתי משוחד, אך הם לא היו מופרכים או חסרי בסיס. בסיכומו של דבר, דחתה השופטת את התביעה כולה וחייבה את התובע לפצות את הנתבע בגין הוצאות המשפט, שנקבעו על סך של 10,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 23.10.2022.