ערר 8100/14

תקציר

ועדת הערר דנה בערר על החלטת שמאי מכריע בעניין חיוב בהיטל השבחה על פיסת קרקע למגורים. המשיב טען כי סעיף הפטור שבחוק אינו חל על מימוש בדרך של מכירה. הוועדה מצאה כי לשון החוק אינה תומכת בעמדת המשיב, וכי שתיקת המחוקק בעניין הצביעה על כך שהפטור נועד לחול על כל המקרקעין בשכונה שיקומית, מבלי להגביל אותה לבנייה בלבד. בנוסף, הוועדה פירשה את החוק כך שיש לבחון את הפטור במועד המימוש, מועד תשלום היטל ההשבחה, ולא במועד מימוש הזכויות. לפיכך, הפטור חל רק אם המימוש התרחש בתקופה שבה השטח יועד לשיקום שכונות. הוועדה דנה גם בתפקידו של שמאי מכריע בשמיעת טענות הקשורות לעצם החיוב, והגיעה למסקנה כי יש להפנות תחילה טענות אלה לוועדת הערר, אלא אם כן אין בהן כדי לשלול את החיוב מן היסוד. במקרה זה, לשמאי המכריע הייתה סמכות לדון בתביעה, שכן הוא לא ביקש לבטל את החיוב לחלוטין. לבסוף, מצאה הוועדה כי השמאי המכריע לא בירר עד תום את הזכויות החלות על הקרקע הנדונה, ולכן החזיר להם את התיק לבדיקה נוספת. על השמאי המכריע היה לבחון את הזכויות התקפות במועד המימוש ולקבוע מהו השימוש המיטבי בקרקע, והאם הדבר מאפשר רק הרחבה של יחידות קיימות (המזכה את המערערים בפטור), או גם בניית יחידות חדשות (כלומר הפטור אינו חל). הצדדים הורשו להציג טיעונים נוספים בפני השמאי המכריע, שיכול היה גם לקיים דיון נוסף.