עמ"נ 11515-01-16

תקציר

בפסק דין זה חולק המשיב שבבעלותו הקומה השלישית בבניין בתל אביב על הארנונה שגבה המערערת, הכוללת ארנונה בגין שטחי המדרגות. המערערים הצדיקו מיסוי זה בצו מקומי, אך המשיב טען כי אין הם צריכים להיות אחראים למיסים אלה שכן הם אינם הבעלים של 80% מהבניין. ועדת הערר הסכימה עם המשיב, והובילה את העירייה, כמערערת, לערער על החלטה זו. פסק הדין דן בפרשנותו של הסעיף הרלוונטי בצו הארנונה לעיריית תל אביב-יפו, בהתחשב בתכלית הצו ובאופי השטחים המשותפים. השופט מציע מבחן תלת שלבי לקביעת האחריות לארנונה על שטחים משותפים, בהתחשב במיקום, בייעוד ובמאפיינים של האזור, את מי הוא משרת ואת שיעור ההחזקה. במקרה דנן, מאחר שגרמי המדרגות משרתים את הבניין כולו ואינם מצויים בחזקתו הבלעדית של המשיב, הם מסווגים כשטחים משותפים השייכים לבניין כולו. מאחר שהמשיבים אינם מחזיקים ב-80% מהבניין, הם אינם חייבים בארנונה הנגבית על שטחי המדרגות. לפיכך, הערעור נדחה, המשיב אינו אחראי למיסים, ועל העירייה להשיב את המסים ששולמו. בנוסף, חויבה העירייה בהוצאות עו"ד והוצאות עו"ד של המשיב.