תמ"ש 16865-11-14

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות שהעלתה תובעת כנגד עיזבון בעלה המנוח ושני בניו. התביעה הראשונה היא למזונות, והשנייה היא לחלק מרכושו של המנוח, לפי חוק יחסי ממון. התובע והנתבע היו נשואים במשך 23 שנים, והיו פרודים במשך 13 שנים לפני פטירת הנתבע. התובעת טענה כי ההסכמים משנת 2004 ו-2005 בין הצדדים התייחסו אך ורק להסדר זמני למזונות, ולא להסדר סופי כפי שטענו הנתבעים. השופט צידד בנתבעים, וקבע כי הכוונה מאחורי ההסכמים הייתה ליישב את תביעות התובע בעניין המזונות, בתנאי שיתקיימו תנאים מסוימים. עוד קבעה השופטת כי יש לראות את הסכום ששולם לתובע בהסכם משנת 2005, כמו גם את הזכות להתגורר בבית ואת חלוקת ההוצאות, כהסדר למזונות. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת לא פעלה בתום לב בכך שהמתינה 13 שנים לאחר הפירוד לתביעת מזונות, וכי התשלומים שקיבלה עד לפסק הדין הספיקו למזונותיה. לפיכך דחתה השופטת את תביעת המזונות. התביעה השנייה מתייחסת לבקשת התובע לקבל חלק ברכוש הנתבע. השופטת קבעה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבע צבר רכוש משותף כלשהו במהלך הנישואין, וכי מרבית הנכסים היו בבעלות הנתבע טרם הנישואין. בנוסף, מצאה השופטת כי טענת התובעת בדבר תשלום מס בסך 90 מיליון דולר ששילמה הנתבעת אינה משכנעת, וכי הכסף אינו קשור לתקופה שנקבעה. השופטת התייחסה גם לנכסים נוספים שנטענו על ידי התובעת, לרבות נכסים בניו יורק, יאכטה וחברות שונות, וקבעה כי ראיות התובעת אינן מספיקות להוכחת טענותיה. בסופו של דבר, דחה השופט את תביעת הרכוש, ופסק כי על התובעת לשאת בהוצאות ההליך, והורה לה לשלם לנתבעים סך של 110,000 ₪.