ת"פ 10130-09-13

תקציר

הכרעת הדין מצאה את הנאשם אשם בעבירת ההצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין. ביתו של המתלונן, יעקב ביליא, עלה באש באישון לילה, ולא הייתה עדות ישירה מי הצית אותו. עם זאת, הראיה העיקרית הייתה הודאתו של הנאשם בפני קרוביו זמן קצר לאחר האירוע כי שרף את הבית. למרות שהנאשם הכחיש זאת בבית המשפט, הודאתו נתמכה בראיות נסיבתיות נוספות: התנהגותו המאיימת של הנאשם כלפי המתלונן באירוע משפחתי מוקדם יותר באותו לילה, לרבות איומים מפורשים לשרוף את ביתו; ידיעתו של הנאשם על השריפה, אשר הצביעה על כך שהיה בזירה; והצהרותיו הכוזבות במשטרה. בנוסף, גרסת הנאשם לאירועים הייתה רצופת סתירות ושקרים, אשר חיזקו את גרסת התביעה. עוד קבע בית המשפט כי הנאשם לא היה שיכור מכדי להבין את מעשיו או להימנע מביצוע העבירה, ולכן הגנת השכרות אינה חלה. למרות כמה מחדלי חקירה, מכלול הראיות הוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם הצית את ביתה של המתלוננת.