ע"ע 158/09

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי פרישתו של המערער לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות נבעה משינויים ארגוניים ומשיקולים של צמצום כוח האדם, ולא בשל התנכלות. ממצאי בית הדין האזורי התבססו על מגוון רחב של עדויות, מסמכים וחקירות, והיו עובדתיים. אשר על כן, יש לדחות את הערעורים שהוגשו על ידי הצדדים, בערעור על החלטת בית הדין האזורי. לעירייה הייתה סמכות להוציא את המערערת לגמלאות מוקדם, בשל הצורך לצמצם את כוח האדם שלה. סמכות זו, המוקנית בסעיף 18(א) לחוק הגמלאות, אינה בלתי מוגבלת ויש להפעילה בסבירות, בהגינות ובתום לב. בעוד שפרישתו של המערער לא התקיימה דיון מקדים, דיון שנערך לאחר מכן ריפא פגם זה, ולא היה צורך להפוך את החלטת העירייה בנימוקים אלה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי בדבר התנכלות למערער. באשר לחובת העירייה לשלם פיצוי כספי למערערת, נדחה גם הערר. ממצאי בית הדין האזורי בדבר התנהלותה הבלתי תקינה של העירייה כלפי המערערת היו קשורים בעיקר לתקופת העסקתה טרם הליך הפיטורים. בהתחשב בכך שהמערערת תבעה פיצוי בגין עוגמת נפש הקשורה בסיום העסקתה, בית הדין לא יכול היה להתכחש להחלטת בית הדין האזורי לפסוק לה את הפיצויים. השופט עמירם רבינוביץ והשופטת נילי ארד הסכימו עם החלטת הרוב, ואילו נציג העובדים מר שלום חבשוש ונציג המעסיקים מר דני בר סלע הצטרפו לפסק דינו של השופט צור ולהסברים הנוספים שהוסיף השופט רבינוביץ.