ע"א 8434/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על תחנת דלק שהקמתה אושרה על ידי ועדה מקומית לתכנון ובנייה. תחנת הדלק הייתה אמורה להיבנות על קרקע שיועדה לתעשייה על פי התוכנית הרלוונטית באותה עת. עם זאת, הקרקע שעליה הייתה אמורה לקום תחנת הדלק גובלת בקרקע המיועדת למגורים ולמבני ציבור, לרבות גני ילדים, על פי תוכנית חדשה שאושרה על ידי רשויות התכנון. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים – שערערו על אישור תחנת הדלק – וקבע כי ועדת התכנון לא שקלה את קרבתה של תחנת הדלק המוצעת לגני ילדים, כנדרש בחוק. עוד קבע בית המשפט כי דרכי הגישה לתחנת הדלק לא תוכננו כראוי. בערעור אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט קמא. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת התכנון אינה סבירה משום שהיא מבוססת על תשתית עובדתית חלקית. הוועדה לא התייחסה להשפעת תחנת הדלק על הקרקע הסמוכה המיועדת למגורים ולסכנה הבטיחותית הפוטנציאלית לגני הילדים. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי על רשויות התכנון מוטלת האחריות לשקול בהחלטותיהן תכניות קיימות ועתידיות לשימוש בקרקע, לרבות תכניות לחלקות שכנות, כדי להימנע מהחלטות סותרות. גם סוגיית כבישי הגישה, כפי שהוכרעה על ידי הוועדה, זכתה לביקורת, אך חששו העיקרי של בית המשפט היה חוסר התיאום בין רשויות התכנון והסכנה הפוטנציאלית לגני הילדים הסמוכים. בעקבות זאת נדחה הערר, והומלץ לוועדת התכנון לשקול מחדש את הצעת תחנת הדלק לאור תכניות שימושי הקרקע שמסביב. השופטת שטרסברג-כהן התנגדה והציעה להחזיר את הנושא לוועדת התכנון לדיון נוסף בתיאום עם הרשויות הרלוונטיות.