בד"מ 11/05

תקציר

פסק הדין מצא את הנאשם, סנגור במקצועו, אשם בהפרת מספר כללי אתיקה של לשכת עורכי הדין. באופן ספציפי, הסנגור הורשע בטיפול נגד לקוח, ניגוד עניינים ופגיעה בכבוד המקצוע ובחובותיו כלפי לקוחו. הפרות אלו נבעו מהתנהלותו של עורך הדין בטיפול בתיקי הוצאה לפועל עבור לקוח, ש. בע"מ, ובמקביל פתח תיק הוצאה לפועל כנגד החברה לבקשת צד שלישי, א.ל. עוד נמצא כי עורך הדין הפר את חובת האמונים המוטלת עליו כלפי ש. בע"מ בכך שלא מסר לחברה רשימה של המקרים והקבלות הקשורים אליהם על פי דרישה. נשיא בית המשפט, עו"ד עזרא בריק, מצא כי קיימים יחסי עורך דין-לקוח בין עורך הדין לבין ש. בע"מ, למרות היעדר חוזה חתום או ייפוי כוח, תוך הסתמכות על מספר מבחנים אובייקטיביים. עוד הדגיש בריק כי התנהלות עורך הדין בייצוג ש' בע"מ וא.ל. יצרה ניגוד עניינים מובהק, נוכח חובותיו של עורך הדין כלפי שני הצדדים. כמו כן, נמצא כי עורך הדין הפר את חובת הנאמנות והמסירות שלו כלפי ש. בע"מ, שכן היו לו יחסי נאמנות עם החברה, דבר המצדיק את הרשעתו בעבירה על סעיפים 53 ו-54 לחוק הלשכה. עם זאת, שני שופטים אחרים, עו"ד יוסף ליאון ועו"ד יעקב לנג, חלקו על קיומם של יחסי עורך דין-לקוח. ליאון זיכה את הסנגור מכל האישומים, ואילו לנג הסכים עם הרוב על ניגוד העניינים והפרת חובת האמונים, אך לא הסכים על האישום נגד לקוח. למרות הרשעת הרוב, בית המשפט החליט שלא לגזור עונש השעיה כפי שביקשה התביעה. במקום זאת, נגזרו על הסנגור חודשיים מאסר על תנאי, קנס של 1500 שקל, והוטל עליו לשלם 1500 שקל הוצאות לקוח. גזר הדין נועד להרתיע את הסנגור מלחזור על מעשים כאלה ולהדגיש את חשיבות ההקפדה על כללי האתיקה של הלשכה.