בר"ע 1904/04

תקציר

התיק סובב סביב ערר על הארכת מועד להגשת ערר לוועדת ערר לביוב. הדרישה המקורית לתשלום היטל ביוב נשלחה למשיבים בין השנים 2002-2003. מסיבות שונות, לא הגישו המשיבים את ערעורם בתוך פרק הזמן הרגיל של 30 יום. יו"ר ועדת הערר האריך את המועד האחרון ואפשר את הערר, אך העירייה טענה כי הדבר אינו מותר וביקשה לדחות את הערר על הסף. בית משפט השלום בתל אביב דחה את בקשת העירייה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. השאלה המרכזית היא האם צריכה להיות למשיבים גישה לוועדת הערר ואם ליו"ר יש סמכות להאריך את המועד מעבר ל-60 יום. פסק הדין דן בזכות לערער על החלטות ביניים ומגיע למסקנה כי במקרה זה מותר לערער. עם זאת, היא מדגישה כי סמכותו של היו"ר להאריך מועדים מוגבלת, והארכתם ללא הגבלת זמן אינה ישימה. פסק הדין מציין את היעדר ההצדקה הסבירה לעיכוב הממושך בתיק זה. לפיכך, הערעור מתקבל, וההחלטה להאריך את המועד מבוטלת. בנוסף, נדרשים המשיבים לכסות את הוצאותיה המשפטיות של העירייה.