המ"ש 5036-03-24

תקציר

פסק הדין דן בפרמטרים של הארכת מועד המשפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, תוך שימת דגש על הפרשנות המצמצמת של הארכות כאמור למניעת שימוש לרעה ולהבטחת יעילות מערכת המשפט. תשלום הקנס, כאמור בסעיף 229(ח), נחשב להודאה באשמה, וטענת המשיב כי ההודעה על תשלום הקנס נשלחה כדין נושאת חזקת מסירה. על המבקש מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי לא קיבל את ההודעה בשל נסיבות שאינן תלויות בו. בית המשפט קבע כי טענותיו של המבקש כי לא היה הנהג בעת ביצוע העבירה, ללא ראיות מוצקות, אינן מהוות חשש לעיוות דין, במיוחד נוכח השלכות המדיניות של קבלת טענות אלה. פסק הדין מדגיש גם את עקרון הסופיות ואת ההשלכות של עיכוב בהגשת הבקשות, שבמקרה זה הוגש למעלה משנה לאחר המועד האחרון. על יסוד שיקולים אלה, הבקשה להארכת מועד המשפט נדחית, תוך הדגשת חשיבותן של בקשות במועד ובצדק. ההחלטה היא סופית, והמזכירות מונחית להעביר אותה לצדדים המעורבים.