תו"ב 47071-10-10

תקציר

הנאשמים, בעלי בניין בשוהם, הואשמו בשתי עבירות לפי חוק התכנון והבנייה. האישום הראשון היה בגין ביצוע עבודות בנייה בשטחם ללא ההיתר הנדרש. העבודות כללו פתיחת כניסות וחלונות נוספים בחלקים שונים של המבנה. האישום השני היה בגין שימוש בנכס ללא היתר, שכלל הפעלת מרפאת שיניים במרתף ושימוש בחלק מקומת הקרקע כיחידת מגורים נפרדת. הנתבעים טענו לדחייה, בטענה לאכיפה בררנית, היעדר שימוע, טעות במצב העניינים, הפסקה מהירה של הפעילות ושיהוי בטיפול בבקשתם להיתר. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. התביעה הציגה ראיות, לרבות עדויות עדים ודו"חות פיקוח באתר, המאשרים את הבנייה הבלתי חוקית והשימוש בנכס. הנתבעים הודו בעבודות ובשימוש חורג, אך טענו כי לא היו מודעים לדרישות ההיתר. בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים בשני האישומים, מאחר שלא הצליחו לבסס הגנה תקפה. העבירות נמשכו והניבו רווח כלכלי משמעותי לנאשמים, שגבו דמי שכירות משוכרים. זאת ועוד, הוראת האחריות המוחלטת לפי חוק התכנון והבניה חלה, שכן הנתבעים לא נקטו אמצעים מתאימים לקיום החוק. העיקרון הכללי של קבלת היתר לפני בנייה פעל גם נגד הנאשמים, שלא יכלו לבצע את העבירות ואז לבקש היתר בדיעבד. פסק הדין הרשיע את הנאשמים, תוך הדגשת המשך העבירות והיעדר בסיס משפטי לטענותיהם.