בע"מ 3996/12

תקציר

בסכסוך משפטי מורכב הנוגע להעברת הזכויות במשק 10 במושב עזריאל, דן בית המשפט בערעורים בעקבות החלטות בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא ובית המשפט המחוזי מרכז. עניינה של אם (המשיבה מס' 1) אשר ניסתה בשתי הזדמנויות להעביר זכויות לבנה (המבקשת מס' 1), תוך שימוש במושגים כגון חובת מתנה ודוקטרינת "הבן היורש". בית המשפט לענייני משפחה קבע תחילה כי שתי ההעברות בטלות. ההעברה הראשונה, משנת 1973, נחשבה כהתחייבות שלא הושלמה משום שלא התקיימו תנאי האישור הנדרשים, המאפשרים לאם לסגת בשל התנהגות מחפירה מוכחת מצד הבן והכלה (המבקשת מס' 2). ההעברה השנייה עסקה בהסכם "בן יורש" שנעשה בשנת 1984, אשר נקבע כחסר תוקף הן בשל סתירות בדיני הירושה והן בשל אי עמידתו של הבן בתנאים המשתמעים של ההסכם, כגון מגורים ועבודה במשק וטיפול באם. בית המשפט המחוזי אישר ממצאים אלה, תוך התמקדות ביסודות סטטוטוריים ובעקרונות המשפט. המבקש ביקש רשות ערעור, תוך שהוא חולק על פרשנויות שתי ההחלטות ועל נכונותן הפרוצדורלית, תוך התמקדות בעיקר בניואנסים הנטענים בהסכם "הבן היורש" ובטעויות לכאורה בהכרה בתנאי פיטורים. המשיב מס' 1 הפציר בבית המשפט לדחות ערעורים נוספים, תוך ציון עקביות בפסקי דין קודמים. פסק הדין ציין כי בקשות ערעור אינן תקפות בשל הנמקה משפטית מפורטת בפסקי דין קודמים, ואישר מחדש את פסיקות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי המבוססות במידה רבה על מגבלות חוזיות ואחריות של "בן יורש". ההחלטה אמנם לא עסקה באופן מלא במורכבויות דיני הירושה, אך הדגישה את האופי היסודי של שמירת האחריות המשפחתית ואת תוקפן של התחייבויות חוזיות, ובסופו של דבר דחתה את הערעור ללא הטלת הוצאות, תוך אישור החלטות קודמות נגד המבקשים.