ע"א 4960/07

תקציר

עובד שסבל משורה של פגיעות בעבודה ערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות את תביעתו לפיצויים ממעסיקו. העובד טען כי בשלוש הזדמנויות - 25 ביולי 1989, 5 בספטמבר 1989 ו-4 במרץ 1990 - הוא נפצע בעת שהרים חלקי פלדה במהלך עבודתו. בית משפט קמא קבע כי אירועים אלה אינם זהים וכי העובד לא הביא ראיות מספיקות לגבי נסיבות התאונה או משקל החפצים שהרים. בית המשפט קבע כי עדותו של העובד אינה אמינה וכי הוא לא הוכיח את רשלנות המעביד או את הקשר הסיבתי בין התאונות לפציעתו. כמו כן, בית הדין ייחס לעובד רשלנות תורמת וציין כי הוא לא זימן עדים שיתמכו בטענותיו. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא והדגישה כי היא מבוססת על הראיות המהימנות שהוצגו. ערכאת הערעור הדגישה את תפקידה המצומצם של ערכאת ערעור בבחינת קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, ולא מצאה חריגים לכלל זה במקרה זה. פסק דינו של בית משפט קמא היה יסודי ומנומק היטב, וערכאת הערעור לא ראתה הצדקה להתערב. בעקבות זאת נדחה הערעור, והעובד חויב לשלם למעסיקו לשעבר 5,000 שקל שכר טרחת עורך דין.