ת"ט 33829-01-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפם של שני הסכמים שנחתמו בין התובעים לנתבעים, יחד עם מספר הסכמים נוספים, בנוגע לעסקה עסקית. ההסכם הראשון, שנחתם ב-28 בספטמבר 2017, קבע כי התובעים יעבירו 329 אלף יורו לקבלת הלוואה של 28 מיליון יורו מבנק רוטשילד לפרויקט הומניטרי. התובעים היו אמורים לקבל 1.68 מיליון יורו בתוך 37 יום כתמורה. הסכם זה, יחד עם ערבויות אחרות, נחתם על ידי כל הצדדים. עם זאת, התובעים לא הצליחו להעביר את הכספים באופן מיידי, מה שהוביל אותם להודיע על ביטול ההסכם בתאריכים 2 ו-3 באוקטובר 2017. למרות הביטול, התובעים העבירו את הכספים ביום 4.10.2017, ובמקביל חתמו על הסכם שני, ללא ידיעת הנתבעים. הסכם זה, שהיטיב יותר עם התובעים, נחתם רק בין התובעים לבין מר קלטה, שהיה אף הוא צד להסכם הראשון. הנתבעים טענו כי ההסכם הראשון מותנה בקבלת ההלוואה, שלא התממשה, ובכך היא בטלה. מנגד, טענו התובעים כי הצדדים הסכימו להאריך את ההסכם הראשון, והכספים הועברו על בסיסו. בית המשפט מצא כי ההסכם השני נחתם ב-4 באוקטובר ולא נחשף בפני הנתבעים. בנוסף, לא הוכחה הסכמת הנתבעים לחידוש ההסכם הראשון. בית המשפט גם פירש את ההסכם הראשון כמותנה בקבלת ההלוואה, מה שלא קרה. לפיכך, ההסכם, על הערבויות הנלוות אליו, הפך לבטל. מאחר שהתובעים כבר קיבלו בחזרה את הכספים שהעבירו, דחה בית המשפט את התביעה, והותיר כל צד לשאת בהוצאותיו. עוד ציינה השופטת כי נראה כי הצדדים המעורבים ניגשו לעסקה באגרסיביות ובזהירות מועטה, אך בסופו של דבר לא ראו צורך להעמיק בהיבט זה.