פש"ר 9764-02-12

תקציר

בית המשפט קבע כי בקשת הנאמן לשכר טרחה בשיעור של 22% מהתקבולים אינה עולה בקנה אחד עם התקנות הרלוונטיות, הקובעות לוח שכר טרחה באחוזים. לדברי בית המשפט, המסלול הנכון הוא לקבוע תחילה שכר טרחה לפי אחד משלושת המסלולים המפורטים בתקנות - שכר ניהול, שכר מימוש או שכר חלוקה - ולאחר מכן להתאימם באמצעות תקנה 13, המקנה לבית המשפט שיקול דעת להגדיל או להקטין את שכר הטרחה בהתאם לנסיבות. בית המשפט בחר במסלול שכר המימוש, המתאים ביותר לנסיבות המקרה, והחיל תוספת של 50% למאמץ מיוחד לפי תקנה 13(א), שהניבה שכר טרחה בסך 246,555 ₪. כמו כן, בית המשפט פסק לנאמן הוצאות גלובליות בסך 5,000 ₪, תוך ציון כי הוצאות בפועל העולות על סכום זה ניתן לתבוע במסמכים מתאימים. ההחלטה מתייחסת בקצרה גם להליכים הקודמים המסדירים את קביעת שכר הטרחה ומציינת כי הנוהל הנוכחי, הקובע מגבלה של 25% על מאמץ מיוחד, אינו חל רטרואקטיבית על מקרה זה. לבסוף, בית המשפט מדגיש את תפקידו של כונס הנכסים הרשמי ואת הליך שכר הטרחה בהנחיית קביעת שכר הטרחה, תוך הכרה בשיקול דעתו של בית המשפט לסטות מהנוהל במקרים חריגים. פסק הדין מסתיים באישור שכר הטרחה שנבחר ומורה לנאמן להגיש הצעה לדיבידנד ביניים לאחר קבלת מלוא התשלומים.