ת"פ 31599-12-09

תקציר

מדובר בערעור על עונש של פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה. המבקש טען כי יש לחשב את תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין, שכן רישיונו לא היה ברשותו ונתפס על ידי המשטרה ביום ביצוע העבירה. עם זאת, השופט דחה את טענת המבקש. על פי פסק הדין של השופט, המבקש נדרש למסור פיזית את רישיונו או להגיש תצהיר כתחליף לרישיון, כמפורט בתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה. תקופת הפסילה, כפי שקבע בית המשפט העליון, צריכה להתחיל ממועד הציות לתקנות אלה. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים שהדגישו את הצורך בהקפדה על תקנות התעבורה הנוגעות לשלילת רישיונות. כמו כן, הודגשה המשמעות החינוכית והפסיכולוגית של הפקדת הרישיון או הגשת תצהיר. השופטת יהודית אמסטרדם הדגישה את האופי החד משמעי של פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זה והגיעה למסקנה כי אי עמידתו של המבקש בתקנות משמעה שלא ניתן לספור את תקופת הפסילה כתקופת ריצוי. הבקשה לתחילת תקופת הפסילה נדחתה אפוא, והמזכירות הונחתה למסור העתקים מההחלטה לעורכי הדין המעורבים בתיק.