עת"מ 2782/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי החלטות של עיריית ראשון לציון בנוגע לארנונה הנגבית מבנק הפועלים. ההחלטה הראשונה, ממאי 2004, עניינה תיקון לשומת ארנונה רטרואקטיבית לשנים 2001-2004, וההחלטה השנייה, מינואר 2005, מתייחסת לקרקע הנוספת שנוספה לחישוב ארנונה ולשומה רטרואקטיבית שלה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית שנגבתה רטרואקטיבית. הבנק עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, והציג שתי טענות. ראשית, הבנק טוען כי החלטת העירייה להחיל את שתי ההחלטות רטרואקטיבית אינה חוקית, שכן הבנק הסתמך על שומות מס קודמות. שנית, הבנק טוען כי לעירייה אין סמכות לגבות הפרשי הצמדה רטרואקטיביים וריבית על חיובים אלה. המשיבים, עיריית ראשון לציון ומנהל הארנונה שלה, טוענים כי יש להגיש את העתירה לוועדת הערר או לחילופין כי הבנק לא עמד בלוחות הזמנים הנדרשים להגשת עתירה. השופטת, ד"ר דרורה פפר, נשיאת בית המשפט, פסקה לטובת הבנק ברוב הסעיפים. היא מצאה כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעניין וכי לא חל שיהוי בהגשת העתירה, שכן הבנק פעל במלוא המרץ למימוש זכויותיו. באשר לתחולה רטרואקטיבית של החלטות הארנונה, קבע בית המשפט כי פעולות העירייה היו בלתי חוקיות ולכן בטלות. בית המשפט הדגיש כי כל חיוב ותיקון צריך לחול רק על שנת המס הנדונה או כפי שנקבע בתקנות. כמו כן, בית המשפט קבע כי העירייה אינה יכולה לגבות הפרשי הצמדה רטרואקטיבית וריבית על הארנונה, שכן פעולות אלה אינן קבועות בתקנות הרלוונטיות ואינן סבירות. השופט ציין כי התמהמהות הרשות בגביית המסים לא צריכה להטיל נטל כלכלי נוסף על האזרחים. לבסוף, קבע בית המשפט כי לא ידון בשאלת זהות הבעלים של הפטיו, שכן עניין זה מצוי בסמכותה של ועדת הערר, והבנק לא ביקש הכרעה בנושא זה בעתירתו. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.