עת"מ 7073-01-23

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב בעיקרו סביב עתירה שהוגשה נגד החלטת ועדת הערר הנוגעת לבקשה להיתר לפרויקט בנייה. העותרים טענו כי נפלה פגם בהחלטת ועדת הערר בכל הנוגע להחלת תמ"א 38 על הנכס הנדון, אשר חייבה חיזוק המבנה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתכנית. עם זאת, בית המשפט מצא כי ועדת הערר ערכה בדיקה מקצועית של חוות הדעת שהוצגו והעדיפה את חוות הדעת של היזם והקונסטרוקטור העירוני, והגיעה למסקנה כי המבנה זקוק לחיזוק. בית המשפט הסכים עם הערכה זו ודחה את טענת העותרים, בהדגישו כי תפקידה של הוועדה הוא להפעיל את שיקול דעתה המקצועי. בנוסף, ערערו העותרים על החריגה מתכנית ח/718א', המחייבת הקמת שני מבנים על הנכס, בטענה כי התכנית מאפשרת הקמת מבנה אחד בלבד. בית המשפט קיבל את עמדת ועדת הערר כי ניתן להעניק סעד מהוראות התכנית במקרים המתאימים, ובצדק הפעילה הוועדה את שיקול דעתה בעניין זה. גם טענות העותרים בדבר מספר הקומות ופרשנותו של מסמך המדיניות לא צלחו, שכן בית המשפט קיבל את נימוקי ועדת הערר כי הבקשה תואמת הן את תכנית המתאר הארצית והן את מסמך המדיניות. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות העותרים בנוגע למרתפים בבקשה להיתר, אשר לכאורה לא תאמו את התוכניות הרלוונטיות. בית המשפט הסכים כי סוגיה זו מחייבת בדיקה נוספת של הוועדה המקומית, מאחר שלא טופלה כראוי, והורה על החלטה משלימה בעניין זה. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה ברובה, אך נושא המרתפים ייבחן מחדש על ידי הוועדה המקומית. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו, ופסק הדין היה אמור להימסר לצדדים על ידי המזכירות.