רע"א 5368/01

תקציר

בסכסוך משפטי מורכב עמדו המערערים, שלא עמדו בפירעון הלוואות בנקאיות מובטחות בחלקה מושכרת, בפני הליכי מימוש משכנתאות שיזם הבנק. כונס הנכסים שמונה המשיבה מס' 1, יחד עם המשיבים 2 ו-3 שהיו מעורבים בהסכם מכר מותנה עם המערערים, פעלו למימוש המשכנתא לאחר חדלות פירעון של המערערים. למרות פשרה שאפשרה ביטול חוזה אם המערערים ישלמו 30,000$ עד ליום 12.7.95, החייבים לא נענו לדרישה, מה שגרם להוצאה לפועל לאכוף את הפינוי. המערערים, שערערו על פגמים במכירה וביקשו עיכוב ביצוע ההליכים, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בערעור על דחייה זו הם טענו לחוסר לגיטימיות של החוזה ולנזק בלתי הפיך כתוצאה מכך, בעוד הכונס הדגיש את אי שיתוף הפעולה של המערערים ואת הלגיטימיות של החלטות קודמות של בית המשפט. המשיבים 2 ו-3 הדגישו עיכובים ממושכים מאז שנת 1994 המשפיעים עליהם. בעוד המערערים עמדו על חלקו של הבנק בהגדלת חובם וטענו ליושרה פרוצדורלית, בסופו של דבר אישר בית המשפט את ביצוע המשכנתא. איזון זכויות הנושים והחייבים – במיוחד בכל הנוגע להבטחת דיור לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל – עמד במוקד. בית המשפט הותיר על כנו את פינוי המערערים בהיעדר טענות נגדיות מהותיות נגד לגיטימיות החוב וזכויות הנושה, וחזר על הצורך של הנושה לזרז את הליכי פירעון החוב. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות קצובות. פסק הדין המחיש את המשימה המאתגרת של איזון בין הגנת החייב לבין פירעון יעיל של נושים במסגרת החוק.