ע"א 190/68

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לקיים את צוואתה של רייזל סוטיצקי, למרות התנגדותה של מערערת שטענה כי המנוחה הושפעה שלא לצורך מבנותיה בעת עריכת הצוואה. הצוואה, שנוסחה לראשונה לפני תחילתו של חוק הירושה התשכ"ה-1965, נדחתה לאחר יישומו של החוק, מה שעורר שאלות משמעותיות לגבי נטל ההוכחה בדבר השפעה בלתי הוגנת. על פי פקודת הירושה הקודמת, מנהל הצוואה היה צריך להוכיח היעדר השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, החוק משנת 1965 העביר נטל זה לצד המערער על הצוואה, ודרש ממנו להוכיח השפעה בלתי הוגנת בפועל לביטול הצוואה. בית המשפט העליון ציין, כי במקרה זה לא קיימות ראיות מהימנות להשפעה בלתי הוגנת, אלא ספק בלבד, שאין בו די כדי לבטל את הצוואה לפי הדין החדש. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הנורמות הפרוצדורליות, לרבות דיני הראיות, חלות על פי אמות המידה הקיימות במועד הדיון, ומכאן שהימנעותו של המערער מלספק הוכחה מהותית להשפעה בלתי הוגנת הובילה לקיום הצוואה. הערעור נדחה בנימוקים אלה, שכן התאמות פרוצדורליות שנגרמו על ידי החוק החדש העדיפו את קיום הצוואה, ולא הותירו עילה לביטול ללא הוכחה חותכת של השפעה בלתי הוגנת. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, ובכך חיזק את השפעת הנורמות הפרוצדורליות על תיקי ירושה.