ע"ע 1208/00

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערערת, שניהלה פרויקט בניה, לבין המשיבה, מ.ל. בנייה, עבורה בוצע הפרויקט. בית הדין האזורי קבע כי לא התקיים קשר כזה, החלטה שאושרה על ידי המשנה לנשיאה אלישבע ברק, שהסכים עם מסקנת הערכאה הנמוכה יותר אך לא עם נימוקיה. ברק טען כי ההיבט המכריע בקביעת טיב היחסים אינו חופש החוזים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. היא הדגישה כי עקרון חופש החוזים, אף שהוא זכות חוקתית, אינו צריך להיות הגורם המכריע היחיד, במיוחד ביחסי עבודה שבהם מצופה מהוגנות ונאמנות מיוחדת. במקום זאת, יש להתמקד במהות הקשר והאם הוא מהווה יחסי עבודה על פי מבחנים שנקבעו. ברק קבע כי העסקתו של המערער על ידי אמבר, חברה הנשלטת על ידי משפחת המערער ומספקת שירותי ניהול, אינה שנויה במחלוקת. המערער היה בסך הכל עובד של אמבר, שניהל את פרויקט הבנייה מטעמם, ולכן מ.ל. בנייה לא יכול היה להיחשב כמעסיקו. עוד ציין ברק כי יחסי העבודה הם ייחודיים ומחייבים הגברת ההגינות ותום הלב. כוונת הצדדים, חשובה ככל שתהיה, אינה צריכה לגבור על טיב הקשר והמבחנים המגדירים אותו. במקרה זה לא התקיימו יחסי עובד מעביד לפי מבחנים אלה, והערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.