ע"פ 5025/14

תקציר

גבר ישראלי, יליד 1944, ערער על עונשו של שמונה שנות מאסר, שנתיים על תנאי, קנס של 100 אלף שקל ופיצוי של 5,000 שקל בגין עבירות מין שבוצעו בבתה של חברתו, שעלתה לישראל מארגנטינה בשנת 1990 בהיותה בת 15. העבירות, שכללו אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים, התרחשו במשך שמונה שנים, החל מחודשים ספורים לאחר הגעתה של הנערה ונמשכו עד שמלאו לה שמונה עשרה. האיש הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי התחשב בחומרת העבירות, בפגיעה בקורבן, בחרטה של המערער, בהיעדר עבר פלילי, במעורבותו בקהילה ובמצבו הרפואי, וגזר עליו שמונה שנות מאסר, בקצה התחתון של טווח הענישה. המערער טען כי סירובו של בית המשפט לדחות את המשפט גרם לו עוול, בעוד המשיב הדגיש את חומרת העבירות ואת הקושי של הקורבן להשתקם. נוכח תשלום מלוא הפיצוי לנפגע, הפחית בית המשפט העליון את העונש לשבע שנות מאסר, וקבע כי הערכאה הנמוכה יותר שקלה את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, אך לקחה בחשבון גם את הרקע של המערער, מחלתו ונסיבותיו האישיות, כמו גם את מאמצי השיקום והפיצוי שלו. ההחלטה הדגישה את חומרתן הרבה של עבירות המין, בעיקר בתוך המשפחה, ואת הקושי הנפשי לדווח על עבירות מסוג זה, תוך ציון חשיבות השיקום והסיכון הנמוך למסוכנות הנשקף מהמערער.