עמל"ע 38161-01-13

תקציר

פסק הדין דן בערעור על הליך משמעתי נגד עורך דין מערער. לעורך הדין היו טענות רבות על פגמים פרוצדורליים בהגשת התלונה, לרבות היעדר הסמכה של הוועד המרכזי להגישה, בעיות ייצוג והיעדר סמכות מקומית. עם זאת, בית הדין מצא כי טענות אלה לא הוכחו או בוטלו על ידי מעשיו של המערער במהלך ההליך המשמעתי. הבעיה העיקרית הייתה שהתלונה, למרות שהוגשה על ידי גוף בלתי מורשה, לא בוטלה שכן הפעולה הבלתי מורשית הראשונית לא ביטלה רטרואקטיבית את ההליך כולו. הוחלה דוקטרינת הבטלות היחסית, השוקלת את האיזון בין זכויות המערער לבין האינטרס הציבורי בהמשך ההליך. מאחר שהמערערת לא העלתה את טענת ההרשאה קודם לכן והטעות לא השפיעה על מהות המשפט, היא נחשבה לפגם בר ריפוי. בנוסף, נדחו גם יתר הטענות בדבר ייצוג וסמכות שיפוט. פסק הדין התייחס גם לטענת המערער בדבר השימוש בתואר "עורך דין" בעת השעיה, וקבע כי מדובר בעבירה. מאחר שהמערער לא ערער על גזר הדין או על ההוצאות, הם לא נבדקו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.