ת"א 2538/00

תקציר

הכרעת הדין דנה בקבילות הודאות שניתנו על ידי 57 עדים כראיה במשפט אזרחי. המבקשים, בני משפחת אברהמי, מבקשים להשתמש בהודאות אלה – שנגבו במהלך חקירות משטרה והוגשו במשפטים קודמים – כדי לחסוך זמן ומאמץ בעניינם נגד הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית מתנגדת לבקשה זו בטענה כי ההודאות הן בגדר עדות שמיעה וחסרות משקל ראייתי, במיוחד כאשר הן נוגעות לצדדים שאינם המבצעים עצמם. על בית המשפט להחליט האם ההודאות קבילות כראיה, ואם כן, באיזו מידה. מסקנת פסק הדין היא כי ניתן לקבל את ההודאות כראיה לתוכנן, אך רק כחומר הבהרה לפסקי הדין. זאת, על בסיס פרשנותו של סעיף 42א לפקודת הראיות, המאפשר קבילות ממצאים ומסקנות ממשפטים פליליים בהליכים אזרחיים נגד המורשע או צדדים קרובים. עם זאת, הפקודה אינה רואה בחומר החקירה משקל ראייתי. יתר על כן, בית המשפט קובע כי הרשות הפלסטינית, למרות שהיא חולקת על הקשר שלה למבצעים, היא האחראית להם ולכן נופלת תחת הקטגוריה של גורמים שנגדם ניתן להשתמש בראיות. באשר לבקשת המבקשים לקבוע את קבילות הראיות, מורה בית המשפט כי עדויותיהם של 57 העדים נחוצות חרף הזמן הנדרש, וקובע את סדרי הופעתם של העדים בדיונים הקרובים. ההחלטה מתקבלת מתוך אינטרס לחסוך זמן שיפוטי ולהבטיח את יעילות ההליך.