ע"א 29482-12-13

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של אייזנברג על ההחלטה לחייב אותו בארנונה ובתעריפי מים על דירה שהייתה בבעלותו בעבר. השופט פוסק לטובת אייזנברג בשל שני גורמים מרכזיים. ראשית, השוכרים שאכלסו את הנכס בעקבות בעלותו של אייזנברג לא מסרו לעירייה הודעה בכתב על פיטורים, כנדרש בחוק. הודעה זו היא קריטית, שכן היא קובעת את החבות בארנונה. משמעות היעדרותו היא שהבעלים הקודם, במקרה זה, אייזנברג, אינו משוחרר מאחריותו. עם זאת, השופט רואה גם את השיהוי הבלתי סביר בהגשת התביעה נגד אייזנברג, שגרם לנזק ראייתי. לעירייה לקח יותר מעשור ליזום הליכים משפטיים, מה שהקשה על אייזנברג להגן על עצמו ביעילות. השופטת מציינת כי הפקודה מטילה את נטל ההוכחה על הנישום להציג ראיות להגשת ההודעה, ובמקרה זה, אי ביצוע הדבר על ידי השוכרים, יחד עם שיהוי העירייה, מביאים לדחיית התביעה נגד אייזנברג. בפסק הדין מודגש כי החלטה זו ספציפית לנסיבות מקרה זה ואינה מהווה תקדים. ערעורו של אייזנברג מתקבל, אפוא, והוא אינו אחראי עוד לתשלום שנדרש ממנו. בנוסף, העירייה חויבה לפצות את אייזנברג בגין הוצאותיו המשפטיות.