בג"צ 8236/19

תקציר

העותרים פנו לבית המשפט כדי לערער על החלטת המשטרה שלא לחקור את היעלמותה של אחותם לפני 70 שנה. הם ביקשו חקירת משטרה כדי לאתר אותה, מתוך אמונה שהיא נעלמה. בעוד שהמשיבים הכירו בכך שאיתור נעדרים נופל במסגרת תפקידה של המשטרה, הם הדגישו את האתגרים הכרוכים בחלוף הזמן, לרבות סיכויי הצלחה מופחתים עקב מותם של עדים פוטנציאליים, במקרה זה. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת הרחב ממנו נהנות רשויות אכיפת החוק ובתפקידו המוגבל בבחינת החלטותיהן. נמצא כי החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה התבססה על שיקולים סבירים, ובהם התיישנות, היתכנות חקירת אירועים מזמן, סיכויי ההצלחה הנמוכים והקמת ועדות מיוחדות לחקירת מקרים דומים. פסק הדין הכיר בכאבם של העותרים אך אישר את דחיית העתירה, שכן הוא לא זיהה חוסר סבירות או פגמים משפטיים בהליך קבלת ההחלטות של המשטרה. בית המשפט הדגיש כי מקרה זה אינו מצדיק התערבות חריגה, והחלטת המשטרה לא נחשבה חסרת היגיון או התקבלה בחוסר תום לב. השופטת י' עמית והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם ההחלטה והדגישו את האמפתיה שלהם למצבם של העותרים.