ע"ז 20866-04-20

תקציר

השופטת בחנה ביטוב לב את הטיעונים שהציגו הצדדים בסכסוך ירושה זה. ראשית, טען המתנגד כי המנוח נעדר יכולת נפשית לכתוב את צוואתו ולהביא מסמכים רפואיים כראיה. עם זאת, השופט מצא טענות אלה בלתי משכנעות, שכן חוות דעת המומחה ועדויות העדים תמכו בכשירותו הקוגניטיבית של המנוח. עוד טען המתנגד כי המנוח הוטעה לגבי תוכן הצוואה, שכן לא ידע לדבר או לקרוא עברית, אך השופט דחה טענה זו וקיבל את עדותו של עורך הדין כי הצוואה הוסברה למנוח בשפת האם שלו רוסית. כמו כן, השופטת התייחסה לסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת של המבקש על המנוח, תוך בחינת הנסיבות שהובילו ליצירת הצוואה. השופט הגיע למסקנה כי מעורבותו המוגבלת של המבקש בעריכת הצוואה, לרבות המלצה על עורך דין דובר רוסית ואולי הסעת המנוח למשרדו של עורך הדין, לא היוותה השפעה בלתי הוגנת. מגרסתו של המבקש, אשר נתמכה בעדותו של עורך הדין, עולה כי המנוח פנה לעורך הדין באופן עצמאי והסביר לו את רצונו. השופט גם לא מצא ראיות לתלות יתר או מניפולציה מצד המבקש, והדגיש כי מערכת היחסים העיקרית של המנוח הייתה עם המתנגד. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת המבקש, דחה את ההתנגדות לצוואה וקיבל את הבקשה לצו קיום צוואה. המתנגד חויב לשאת בהוצאות ההליך, בסך 15,000 ₪, וניתן היה לפרסם את פסק הדין בשינויים מסוימים כדי להגן על זהות הצדדים. פסק הדין הדגיש את חשיבות כיבוד רצונו של הנפטר ואת האיזון העדין בין כבוד החיים לבין כבוד הנפטר.