ת"א 7272-05-11

תקציר

פסק הדין בתיק זה סובב סביב שני הסכמים שנחתמו על ידי בני הזוג מימון, המשעבדים את מגוריהם למר עמר כמשכנתא שנייה. בני הזוג מימון טענו כי הוטעו על ידי מר עמר, סכום החוב הנקוב היה מופרז, החוב היה אך ורק של החברה, והם אולצו לחתום תחת לחץ. מנגד, בנק הפועלים, שהיה מעורב בהמשך בהליך, טען כי ההסכמים הם חוזים למראית עין להברחת נכסים מנושים. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות אלה. בשני ההסכמים צוין סכום החוב, בו הודו בני הזוג מימון, ויש לאכוף את החוב. השופטת דחתה את טענת ההטעיה, שכן היא לא הוכחה וכוונותיו של מר עמר לא היו כוזבות. גם סכום החוב אושר, ובית המשפט מצא אותו סביר. באשר למהות החוב, קיבלה השופטת כי בעוד החברה הייתה החייבת העיקרית, מר מימון ערב לה באופן אישי, ובני הזוג מימון שיעבדו את מגוריהם כבטוחה. גם הטענות בדבר כפייה ועושק נדחו, שכן הלחץ הכלכלי שהופעל על בני הזוג מימון לא היה בלתי חוקי, וטענתה של הגב' מימון כי לא הבינה את המסמכים לא התקבלה. לבסוף, דחה השופט את טענות בנק הפועלים וקבע כי מדובר בהסכמים לגיטימיים ולא בניסיון להבריח נכסים במרמה. בעקבות זאת פסק השופט לטובתו של עמר, הורה לרשם המקרקעין לרשום את המשכנתא השנייה על שמו והתיר לו לעקל על המשכנתא, כאשר הסכום המובטח הוא מיליון שקל בתוספת ריבית והוצאות. מימוש המשכנתא השנייה יטופל על ידי כונס הנכסים שמונה למשכנתא הראשונה, עו"ד אברהם גולדברג, בהתאם להנחיות רשויות ההוצאה לפועל ובית המשפט לפשיטת רגל. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות התובעת, בסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיובטחו באמצעות המשכנתא השנייה.